נעמי שץ־ויינקרנץ (1919–1945)

נעמי שץ־ויינקרנץ נולדה למשפחה וַרשאית ותיקה ואמידה ב־22 בספטמבר 1919. כשהועברו לגטו נאלצו בני המשפחה להתפצל: נעמי נפרדה מהוריה, והיא ובעלה יורק עברו לגור בדירה אחת עם עוד שתי משפחות. בעת סגירת הגטו עדיין היה בידי משפחת שץ־ויינקרנץ רכוש לא מועט, אך מאבקיה של נעמי להשגת מזון ודאגתה להוריה הקשישים לא הרפו ממנה. זמן־מה עבדה במחלקת האספקה של הגטו, בצמוד לראש היודנראט אדם צ'רניאקוב. בקיץ 1942, לקראת סוף הגירוש הגדול לטרבלינקה, נמנתה עם החטופים שהובאו לכיכר השילוחים בוורשה (Umschlagplatz), אך ברגע האחרון שוחררה באמצעות תעודה שבעלה השיג למענה. נעמי נשארה בגטו עד מרד גטו ורשה, באפריל 1943, ובמהלך המרד הצליחה לצאת לצד הארי. בעלה נתפס וגורש למחנה פוניאטובה (Poniatowa), שבאזור לובלין. אהבתה וחרדתה לשלומו הניעו את נעמי להסתכן ולחפש דרכים לשחרורו. לאחר העברתו למחנה מיידנק ארבה ליד גדר התיל של המחנה כשכל כספה – סכום כסף זעום – בידיה, כדי לזכות לראות את פניו, וטוותה תוכנית נועזת להבריח אותו ממחנה המוות. אך מאמציה כשלו. יורק נלקח אל מותו, ונעמי נותרה גלמודה. הוריה כבר נספו, קרוביה וידידיה נעלמו באקציות. חסרת־כול, נעמי לא נואשה. היא המשיכה במאבק ההישרדות, ולבסוף אימצה זהות אירית בדויה ומצאה מסתור בחווה חקלאית בקרבת לודז'. את רשימותיה כתבה בחווה.

נעמי חייתה במסתור עד תום המלחמה. היא אומנם זכתה לראות את מפלתה של גרמניה הנאצית, אך יום הניצחון היה גם יומה האחרון. יחידה של הצבא האדום ובה קצין יהודי הגיעה לחווה, ונעמי חשפה לפניו את זהותה. הקצין הציע לנעמי להתלוות אליהם ללודז' למען ביטחונה, כיוון שלודז' נחשבה מטוהרת מהצבא הגרמני. יחידתם הייתה מהראשונות שנכנסו אליה, וכשהגיעו לפרוורי העיר נעמי נהרגה מצרור יריות שנורה מאחד הבתים. בין החפצים שנשאה עימה מצא הקצין היהודי את רשימותיה. הוא נטל אותן עימו והביאן למוסקבה, לוועד היהודי האנטי־פשיסטי. הרשימות ראו אור במהדורה ראשונה בשפה הפולנית בפולין ב־1947.