מירה ארנון (1915–1978)

מירה ארנון נולדה בשם מירה זבלודובסקי בוורשה ב־1915. משפחתה הייתה אמידה וקיימה אורח חיים ציוני־דתי. שלושת ילדי המשפחה עלו לארץ ישראל בשנות ה־30 של המאה ה־20. בקיץ 1939 הגיעה מירה מארץ ישראל לבקר את הוריה בוורשה, בלוויית דודתה פלה ובן דודה אלכסנדר. ב־1 בספטמבר פלשה גרמניה הנאצית לפולין, ובתוך ימים אחדים הייתה ורשה נתונה במצור. הוריה של מירה שִמחה ואלישבע סירבו לעזוב את ביתם, באמונה ש"המלחמה תסתיים והחיים יחזרו למסלולם, כפי שהיה במלחמת העולם הראשונה". פלה ואלכסנדר הצליחו לצאת מפולין, וב־19 בספטמבר 1939 היו על אונייה בדרך לארץ ישראל, אך מירה נשארה בוורשה. את יומנה, על 56 עמודיו, כתבה מירה בפולנית בוורשה הכבושה, במכונת כתיבה ששאלה מאחת הדירות השכנות. בסוף נובמבר הצליחה לעזוב את פולין. היא לא שיערה בדעתה שלא תראה עוד את הוריה. האב שמחה נספה ב־1940, ונטמן בבית הקברות היהודי בוורשה. האֵם אלישבע נתפסה בגטו עם שלוש מאחייניותיה, ושלושתן נרצחו ככל הנראה בטרבלינקה. מירה נישאה לדוִד ארנון, איש הבריגדה היהודית. היא הייתה מזכירתה של ורה ויצמן, רופאה, פעילה ציונית ואשת הנשיא חיים ויצמן. לאחר מכן עבדה בשגרירות ישראל בטוקיו, ניהלה את בית יד לבנים בחולון, עודדה אומנים צעירים ועולים חדשים בתחומי האומנויות, וסייעה בהקמת התזמורת הקאמרית של חולון. בשנת 1978 נהרגה בתאונת דרכים ברעננה.